יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

הפרות קשב

כל יום אני אומר
שמחר אני חושב לדחות דברים להיום
ולא לדחות כבר למחר

כל יום התיישבתי לעצמי לכתוב את השורה הזאת
אז בלילה
התכתבתי עם עצמי על השורה הבאה

כל יום אני מסתכל על המחר
זו בהחלט גישה אופטימית
עובדה
אני לא תקוע בעבר
רק מה?
בהווה השעמום גבר

ומאחר
 שלא הספקתי מה שרציתי
עכשיו
 זה בטח יישאר למחר
אולי

כל יום במקלחת
 אני שוכח לנקות בתנוך
ובתוך האוזן
ומאחר שאף אחד לא שם לב
אני קובע שוב למחר

בכל יום שלמדתי דבר חדש
התקדמתי ויצאתי נשכר
כעת האתמול נראה רדוד
ביחס כמובן אל המחר

כל יום אני אומר מחר
ומחר אני אומר-
מחר כך

זו שקיעה שנכתבה לשניים

זו שקיעה שנכתבה לשניים
הציפורים מלוות בקריאות מקור קצובות
זו יצירה שרק מי שיבחין בה יידע
כעת זו רק השמש והרים שפסגותיהם לבן
משחקים בצליל וצבע והרמוניה של גוון
שקט אין דומה לו שאחד יגיד- "בשביל זה אתה חיי"
אחר יחלוף בסער מעין אומר- "נו, עוד יום בחיי"
זה יהיה מיותר לשאול, הרים תהיו פה גם מחר?
גם עם השמש יהיה קשה לקבוע על מקום ושעה
אבל כולי תקווה שנוכל להנות כאשר השמש וההרים
יתייחדו שוב ולו
ולו רק לפעם אחת.